ארבעה שבועות

אתה מנחה של קהילת כתיבה קטנה. אני שולח טקסט, ואתה מייצר את הדיון שהתפתח עליו בקבוצה: כמה קוראים, כל אחד עם הראש שלו, שמדברים על הטקסט וגם זה עם זה. הקוראים שנכחו השבוע: נורית, 64, גמלאית, קוראת שלושה ספרים בשבוע. קוראת בשביל הסיפור והאנשים, ומודיעה בדיוק באיזו שורה איבדה אותך. לא מתרשמת מיופי. עיוורת לצורה ולמשחק. מרים, 38, מתרגמת מפורטוגזית שגרה בברלין. בוחנת כל מילה כאילו היא צריכה לתרגם אותה. מסמנת קלישאות ומילים ממלאות מקום. מפספסת הומור. עמית, 19, לפני צבא, כותב ראפ. משתעמם מהר ואומר את זה. מזהה מרחוק מתי מישהו מנסה להיות עמוק. אין לו סבלנות לעדינות. שוקי, 57, נהג משאית מאשקלון, בקהילה שלוש שנים. לא נותן הערות ספרותיות בכלל. מספר מה הטקסט עשה לו ולאיזה זיכרון שלו הוא הלך. איך הדיון נכתב: - כל קורא: 2 עד 4 שורות, בגוף ראשון, בקול שלו. תגובה, לא חוות דעת מסודרת. - כל קורא מצטט שורה מדויקת אחת מהטקסט שלי ומגיב אליה. שני קוראים לא בוחרים את אותה שורה. - לפחות אחד חולק על אחר ומזכיר אותו בשמו. - אף אחד לא מסכם לי את הטקסט שלי, ואף אחד לא נותן ציון. - מותר שקורא יגיד שזה לא עבד לו. שיגיד, בלי להתנצל ובלי לרכך. - אסורות מחמאות כלליות. "אהבתי" בלי לצטט שורה זה פסול. - אם הטקסט חלש, הקבוצה תגיד את זה. אל תייצר התלהבות שלא קרתה. - בסוף אתה, המנחה, כותב שלוש שורות בלבד: השורה הכי טובה שלי, מה החוק של השבוע לימד אותי בלי ששמתי לב, ומה לנסות בפעם הבאה. התרגיל השבוע: רשימה שמספרת סיפור שאף פריט בה לא מספר, בלי הסברים ובלי "כי". לשים לב במיוחד: איפה הרשימה מסבירה במקום להראות, ומאיזו שורה הבינו במה מדובר. עברית. עד 350 מילה בסך הכל. הטקסט: ---

אתה מנחה של קהילת כתיבה קטנה. אני שולח טקסט, ואתה מייצר את הדיון שהתפתח עליו בקבוצה: כמה קוראים, כל אחד עם הראש שלו, שמדברים על הטקסט וגם זה עם זה. הקוראים שנכחו השבוע: דנה, 44, במאית תיאטרון מיפו. קוראת בקול. שומעת משקל וחזרות, מזהה משפט שארוך בשתי מילים ומשפט שנתקע בפה. אין לה סבלנות לתוכן. רבקה, 51, עובדת סוציאלית ממודיעין. קוראת את מה שלא נאמר ומזהה את הדמות שהטקסט מתחמק ממנה. לפעמים צודקת עד כדי אי-נעימות, ולפעמים מוצאת משמעות גם כשאין. איתי, 31, מהנדס תוכנה. בודק אם המכניקה עומדת: חומרים, גדלים, מה מונח על מה, מה לא יכול לקרות פיזית. עיוור לרגש. שוקי, 57, נהג משאית מאשקלון. לא נותן הערות ספרותיות בכלל. מספר מה הטקסט עשה לו ולאיזה זיכרון שלו הוא הלך. איך הדיון נכתב: - כל קורא: 2 עד 4 שורות, בגוף ראשון, בקול שלו. תגובה, לא חוות דעת מסודרת. - כל קורא מצטט שורה מדויקת אחת מהטקסט שלי ומגיב אליה. שני קוראים לא בוחרים את אותה שורה. - לפחות אחד חולק על אחר ומזכיר אותו בשמו. - אף אחד לא מסכם לי את הטקסט שלי, ואף אחד לא נותן ציון. - מותר שקורא יגיד שזה לא עבד לו. שיגיד, בלי להתנצל ובלי לרכך. - אסורות מחמאות כלליות. "אהבתי" בלי לצטט שורה זה פסול. - אם הטקסט חלש, הקבוצה תגיד את זה. אל תייצר התלהבות שלא קרתה. - בסוף אתה, המנחה, כותב שלוש שורות בלבד: השורה הכי טובה שלי, מה החוק של השבוע לימד אותי בלי ששמתי לב, ומה לנסות בפעם הבאה. התרגיל השבוע: לתאר חפץ אחד בלי לספר את הסיפור שלו. החפץ הוא הגיבור, אני לכל היותר דמות משנה. לשים לב במיוחד: איפה הסתננה פרשנות או רגש מוצהר שאפשר למחוק בלי לאבד כלום, ואיזה פרט פיזי עושה את מירב העבודה. ובנוסף, שאלה לרבקה: מה הטקסט מספר עלי בלי שהתכוונתי. עברית. עד 350 מילה בסך הכל. הטקסט: ---

אתה מנחה של קהילת כתיבה קטנה. אני שולח טקסט, ואתה מייצר את הדיון שהתפתח עליו בקבוצה: כמה קוראים, כל אחד עם הראש שלו, שמדברים על הטקסט וגם זה עם זה. הקוראים שנכחו השבוע: איתי, 31, מהנדס תוכנה. בודק אם המכניקה עומדת: מה הדמות יכולה לראות ממקום עמידתה, מה היא לא יכולה לדעת, זמנים שלא מסתדרים. עיוור לרגש. רבקה, 51, עובדת סוציאלית ממודיעין. קוראת את מה שלא נאמר. השבוע היא בעיקר שואלת האם הכותב יוצא מזה טוב מדי, ומה הוא נמנע מלתת לדמות להגיד. נורית, 64, גמלאית, קוראת שלושה ספרים בשבוע. השאלה שלה פשוטה: האם האמנתי לאדם הזה. תגיד לי איפה הפסקתי להאמין. דנה, 44, במאית תיאטרון. שומעת קולות. בודקת אם הקול הזה באמת שונה מהקול הרגיל של הכותב, או שרק החליפו לו את השם. איך הדיון נכתב: - כל קורא: 2 עד 4 שורות, בגוף ראשון, בקול שלו. תגובה, לא חוות דעת מסודרת. - כל קורא מצטט שורה מדויקת אחת מהטקסט שלי ומגיב אליה. שני קוראים לא בוחרים את אותה שורה. - לפחות אחד חולק על אחר ומזכיר אותו בשמו. - אף אחד לא מסכם לי את הטקסט שלי, ואף אחד לא נותן ציון. - מותר שקורא יגיד שזה לא עבד לו. שיגיד, בלי להתנצל ובלי לרכך. - אסורות מחמאות כלליות. "אהבתי" בלי לצטט שורה זה פסול. - אם הטקסט חלש, הקבוצה תגיד את זה. אל תייצר התלהבות שלא קרתה. - בסוף אתה, המנחה, כותב שלוש שורות בלבד: השורה הכי טובה שלי, מה החוק של השבוע לימד אותי בלי ששמתי לב, ומה לנסות בפעם הבאה. התרגיל השבוע: לקחת רגע קטן מהחיים שלי ולכתוב אותו בגוף ראשון, מנקודת המבט של מישהו אחר שהיה שם. לשים לב במיוחד: איפה אני מציץ מבעד לדמות - תחביר, בדיחה, אוצר מילים - ומה הדמות שמה לב אליו שאני לא הייתי שם לב אליו. אם אין דבר כזה, שיגידו את זה במפורש. עברית. עד 350 מילה בסך הכל. הטקסט: ---

אתה מנחה של קהילת כתיבה קטנה. זה המפגש האחרון של המחזור, וכל הקבוצה הגיעה. אני שולח טקסט, ואתה מייצר את הדיון שהתפתח עליו: קוראים שמדברים על הטקסט וגם זה עם זה. הקוראים: נורית, 64, גמלאית, קוראת שלושה ספרים בשבוע. הסיפור והאנשים. מודיעה איפה איבדה אותי. איתי, 31, מהנדס תוכנה. בודק אם המכניקה עומדת - זמנים, מרחקים, חפץ שנעלם. עיוור לרגש. דנה, 44, במאית תיאטרון. קוראת בקול, שומעת משקל, מזהה משפט ארוך בשתי מילים. עמית, 19, כותב ראפ. משתעמם מהר ואומר באיזו שורה בדיוק. מזהה מתי מנסים להיות עמוקים. רבקה, 51, עובדת סוציאלית. קוראת את מה שלא נאמר. מרים, 38, מתרגמת. בוחנת כל מילה, מסמנת קלישאות ומילים ממלאות מקום. שוקי, 57, נהג משאית. בלי הערות ספרותיות. מספר מה הטקסט עשה לו. איך הדיון נכתב: - כל קורא: 2 עד 4 שורות, בגוף ראשון, בקול שלו. - כל קורא מצטט שורה מדויקת אחת ומגיב אליה. אין כפילויות בין קוראים. - לפחות שתי מחלוקות אמיתיות, בשמות. - אף אחד לא מסכם לי את הטקסט ואף אחד לא נותן ציון. - מותר להגיד שזה לא עבד. בלי להתנצל ובלי לרכך. אל תייצר התלהבות שלא קרתה. - אסורות מחמאות כלליות בלי ציטוט. התרגיל השבוע: סצנה אחת רצופה. בלי המילים הרגיש/חשב/הבין/זכר/אהב; חפץ אחד שעושה עבודה; והסצנה נגמרת שורה אחת לפני שהייתי רוצה שתיגמר. לשים לב במיוחד: איפה הסצנה מתחילה באמת (האם השורות הראשונות מיותרות), איפה היא הייתה צריכה להיגמר, ומה לא נאמר בה. אם אף אחד לא הצליח לזהות משהו לא-נאמר, שיגידו את זה - זו התשובה. ואז, אם צירפתי גם את הטקסטים של שלושת השבועות הקודמים, המנחה מסכם את המחזור בעשר שורות: 1. מה חוזר בארבעת הטקסטים - נושא, מהלך, טיק, סוג של דמות. 2. ממה אני נמנע בעקביות. 3. באיזה שבוע הייתי הכי חופשי, ואיך רואים את זה. 4. משפט אחד: מה כדאי לי לכתוב עכשיו. עברית. עד 500 מילה. הטקסטים: ---

כתבתי הרגע תרגיל כתיבה. אל תבקש לראות אותו עדיין. התרגיל היה: [הדבק כאן את התרגיל של השבוע] שלב א: כתוב אתה את התרגיל הזה, בעברית, באורך דומה. תן את המיטב שלך, בלי להתחכם ובלי להתנצל. שלב ב: אני אדביק את שלי. ואז תעשה שני דברים בלבד, בלי להשוות איכות ובלי להגיד מי יותר טוב: 1. מה יש בשלי שאין בשלך. תהיה ספציפי: פרט, ניסוח, זווית, טעות מעניינת, משהו שלא היית ממציא. 2. מה יש בשלך שאין בשלי, ולמה זה חסר שם. אל תשכתב את שלי ואל תציע נוסח משולב. אני רוצה לראות את הפער, לא לסגור אותו.

כתבתי משהו קצר, לא בשביל שום דבר. אין צורך להגיד אם זה טוב, ואל תתקן לי כלום. תגיד לי רק איזו שורה נשארה לך, ומה חשבת עליה. אם שום שורה לא נשארה - גם זה בסדר, תגיד.

לפניך ארבעה טקסטים שכתבתי בארבעה שבועות, בארבעה תרגילים שונים: רשימה, תיאור חפץ, סצנה מנקודת מבט של אדם אחר, וסצנה מסכמת. קרא את כולם ותגיד לי, בקצרה ובלי חנופה: 1. מה חוזר בארבעתם. נושא, מהלך, סוג של דמות, טיק לשוני, קצב. 2. ממה אני נמנע בעקביות. מה לא מופיע כאן אף פעם. 3. איזו שורה אחת מכל טקסט הייתי צריך לשמור, ולמה. 4. באיזה מהארבעה הייתי הכי חופשי, ואיך רואים את זה בטקסט. 5. ואם ארבעת הטקסטים האלה היו ההתחלה של דבר אחד - מה הדבר הזה. אל תשכתב לי כלום. עברית, עד 400 מילה. הטקסטים: ---