ישבנו מול הלקוחה, והיא הבינה שאני עובד עם AI. השאלה הראשונה שלה הייתה: "מה, אז מי כותב? אתה נותן לו לכתוב ואתה עורך אותו?" עניתי לה, אבל השאלה נשארה איתי. כי היא תיארה בדיוק את מה שאני מנסה כבר חודשים להסביר. ושזה לא נכון. זה לא AI שכותב ואדם שעורך.
הלקוח הוא גוף ממשלתי שמנגיש ידע, וצריך לכתוב לו מדריך. החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי להעביר את העבודה לצורה יותר אוטומטית. לא בן אדם שכותב מההתחלה לסוף, אלא שרשרת של שלבים.
זה נראה ככה:
- חילוץ המידע שעל בסיסו ייכתב התוכן
- הפיכתו למסמך MD גולמי, נוח ל-AI לקרוא
- העברה לארכיטקט שמייצר מבנה
- אישור המבנה, ידנית, על ידי
- העברה לכותב
- העברה לעורך
- העורך מחזיר לכותב שיכתוב שוב
אני נמצא בין שלב לשלב, מסתכל על מה שיצא. זה לא "מי כותב". אף אחד לא כותב לבד.
כל סוכן בשרשרת הזאת לא נוצר משום מקום. לא הורדתי אותו מאיפשהו. הוא נבנה מעבודה משותפת שלי עם קלוד, מדיוקים חוזרים לטקסטים שהוא כתב, עד שנוצר תהליך עבודה שבו הוא כותב באופן שאני מצפה לו. מעל זה הוספתי שכבה של אפיון שפה, מסמך CLAUDE.md שמנחה אותו לאורך הדרך. אז כשהסוכן כותב, הוא לא כותב מאפס. הוא כותב מתוך כל הדיוקים שכבר עשיתי.
המדריך הזה היה צריך להיות מצגת. חייבים לראות את זה בעיניים. המעצב יצר טמפלייט, קלוד הרגיל התאים את התוכן לשקפים עד כמה שהצליח, אני ניתחתי איזה שקף מתאים לאיזה סוג שקף בטמפלייט, וקלוד קוד הכניס את הכל למקום הנכון.
מכאן התחילה העבודה הסיזיפית. הפחות אוטומטית. זאת העבודה הרגילה שלי עם AI: לקחת מקבץ שקפים, נניח פרק שלם, להניח לידו את חומרי המקור, ולערוך ביחד. הוא נותן המלצות, אני עובר על הכל. המבנה והרעיון אושרו מול הלקוחות.
הפגישה שבה גמגמתי
ואז ישבנו עם הלקוחה לעבור על התוכן.
התברר שיצרתי תוכן בלי להבין לעומק במה אני כותב. ציפיתי שהיא תדייק אותי. שאשאל, היא תתקן, וכך נגיע לדיוק. אבל כשהיא שאלה שאלות על התוכן, התברר שגם היא נשענת על המסמכים ולא זוכרת. אז אני מגמגם, כי אני לא ממש יודע. ולה יש כבר רעיונות לכתוב את הכל מחדש.
וזה רק חצי מהבעיה. החצי השני היה חד יותר. אני רגיל לכתוב בצורה לא מאוד מדויקת, ולאשר את הדיוק מול הגורם המאשר. ככה אני עובד שנים. הנחתי שזה מה שיקרה גם הפעם, ולכן לא בדקתי מספיק לעומק לפני הפגישה. הגעתי עם אי-דיוקים.
אבל הדבר החד באמת היה אחר. היו ביטויים בטקסט שהלקוחה לא אהבה, ולא ידעתי אם אני הוספתי אותם או ה-AI. חלק מהם ביטויים שאולי הייתי מוסיף בעצמי ממילא. אבל אם הייתי מוסיף אותם בעצמי, הייתי יודע להגן עליהם. הייתי יודע למה הם שם.
בפגישה הזאת לא ידעתי להגן על כלום, כי לא ידעתי מאיפה זה בא.
זאת לא בעיה של אוטומציה מול עבודה ידנית. זאת בעיה של בעלות. הגעתי לפגישה עם נאום שמישהו אחר כתב לי חצי ממנו, ולא ידעתי איזה חצי.
זה לא רק אני
הייתה לנו ישיבה של ראשי צוותים על השימוש ב-AI. כשהגענו לצוות התוכן, רותם, שמובילה אותו, סיפרה על משהו דומה. היא עובדת עכשיו על לקוח, כותבת מאמרים בתחום מסובך מאוד שהיא לא מבינה בו כלום. מחקרים קליניים. היא מצליחה לעשות את זה מהר ובצורה טובה. אבל כשדיברה על הרגע שבו תגיע לאישור החומר, נראה שהיא קצת דואגת מהשלב הזה.
זה אותו דבר בדיוק. להפיק מהר וטוב בתחום שלא מבינים בו, ואז להגיע לרגע שבו צריך לעמוד מאחורי כל מילה. המהירות והאיכות לא מצילות אותך שם. הן אפילו מחמירות, כי הן פותחות מרחק בינך לבין הטקסט.
להחזיר את הבעלות
מה שעשיתי אחר כך היה להכניס את Claude co-work בצורה משמעותית. פתחתי חלון עבודה, הנחתי בו שני קבצי מקור, מסמך נהלים ומדריך חלקי שלא נכתב מספיק טוב, ולצידם את המצגת. ביקשתי לעבור על שלושתם, להשוות ביניהם, לחלץ טקסטים ל-MD, ולכתוב הערות לכל שקף.
ההערות לפי שלושה פרמטרים:
- האם זה נכון או לא נכון
- האם זה הומצא
- האם זה כתוב מספיק טוב
ביקשתי גם ציטוטים מהמקור לכל דבר, כי הלקוחה רוצה שהמצגת תהיה מבוססת מאה אחוז. וביקשתי להשלים כל מה שמתפספס מהקבצים המקוריים, כי היא רוצה שהמדריך יכלול את כל המידע.
כאן נפתח מתח. ניסיתי לקצר, כי המדריך צריך להיות פרקטי ולא ארוך מדי. אבל הבנתי שדווקא צריך להעמיס עוד ידע. ה-co-work הנחה אותי מה להוסיף, כולל לכתוב שקפים מחדש ולהוסיף שקף.
קיבלתי מסמך MD ארוך, והעברתי אותו עוד שני סבבים ב-co-work כדי לוודא שאין המצאות. כך שביום ראשון העבודה תהיה מדויקת מההתחלה.
מה הייתי עושה אחרת, ואם בכלל
תכננתי מההתחלה להכניס שלב דיוק כזה. אבל הגעתי לפגישה עם הלקוחה בשלב מוקדם יותר, ולא לקחתי את זה בחשבון. לכן נאלצתי לעשות את כל העניין של ההערות והציטוטים בדיעבד.
יכול להיות שזה היה נחסך אם הייתי עושה את שלב הדיוק קודם. ויכול להיות שלא. אני לא בטוח שזה היה עדיף.
מי כותב, ומי בעל הבית
שבוע הבא אני חוזר למצגת, מכניס הערות עם ציטוטים לכל משפט, מאיפה הוא לקוח. כשאעבור על זה עם הלקוחה, היא תדע על מה מבוסס כל דבר, ויהיה לה שקט.
השאלה של הלקוחה בהתחלה הייתה "מי כותב". אבל זאת לא השאלה. השאלה היא מי יודע להגן על כל משפט. אני מעריך שהציטוטים יעזרו, ושזה יפתור את הבעיה. אבל את זה אני אדע רק כשאשב מולה שוב.